The best solution payday loan
Hebrew Publishing for splendor & magnificence in publishing
HebrewPublishing.com in English   HebrewPublishing.com in Hebrew   HebrewPublishing.com in Spanish 
publishevents printingportfoliobook store
Bookmark and Share
Publishing Deals
Small booklet Standard Book Large Book
Publishing
Typing Translating Proofreading Editing Layout Indexing & Summary Book Design & Graphics Book Cover Printing Full color publishing
Design & Printing
Dinners Letterhead Logo Hachnosas Sefer Torah Invitations Signs Roll-Up Banners Raffle Tickets Scratchees Brochures Full Color Greeting Cards Flags Guest Books Banners Souvenirs Book Store
Promotional Products
News & Classifieds
The bulletin Heimishe news updates Classifieds
FREE DOWNLOADS
Our Blog

Hebrew Publishing for splendor & magnificence in publishing. Seforim published with unique expertise. From Typing Hebrew manuscripts, Hebrew Proofreading, Hebrew Editing, Hebrew Translating to Graphic design & printing.  Events, dinners and hachnosas sefer torah all media designed and printed.

ספר לקח חיים
The best solution payday loan


<< Return To Articles

 פרק א'

מצות מזוזה

מצותה / כללי המצוה / שיעורי המצוה / קדימה במצותו

סימן א'

 מצותה:

א.       מצות עשה מן התורה לקבוע מזוזה על פתח ביתו, ולא רק בפתח העיקרי שנכנס לביתו, אלא אף בכל פתח ופתח מחדרי הבית (עי' לקמן פרק ד' איזה מקומות מחייבים במזוזה). ובכל רגע שיש מזוזה בפתחו הריהו מקיים המצוה, אף כשאינו נמצא בביתו, והמבטלה עובר בשתיים בכל רגע ורגע.

ב.       מצות מזוזה היא "חובת הדר", כלומר שרק מי שדר שם בפועל חייב לקבוע מזוזה בפתחים, אבל מי שיש לו בית ואינו דר שם פטור ממזוזה. וכן מי שאין לו בית, אינו חייב לקנות או לשכור בית כדי לקיים מצות מזוזה. אבל אם יש לו בית, רק שאינו חייב במזוזה מחמת צורתו, ראוי להשתדל להכניס את עצמו לידי חיוב מזוזה, וכ"ש שאין לבנות בית באופן שמתכוין להפקיע מעליו חיוב מצות מזוזה.

סימן ב'

כללי ושיעורי המצוה:

ג. כדי שבית או חדר יתחייב במזוזה צריך שיהיו בו עשרה תנאים, ואם חסר אחד מהם פטור ממזוזה, ואלו הם:

א. גודלו יהי' לפחות ד' אמות על ד' אמות – ויבואר לקמן בפרק ב'.

ב. בפתחו יהיו שתי מזוזות – ויבואר לקמן בפרק ג'.

ג. יהיה לו משקוף בפתח – ויבואר לקמן בפרק ג'.

ד. יהיה לחדר תקרה – ויבואר לקמן בפרק ב'.

ה. בפתח יהיו דלתות קבועות – ויבואר לקמן בפרק ג'.

ו. שיהי' השער גבוה עשרה טפחים – ויבואר לקמן בפרק ג'.

ז. הבית הוא של חולין ולא של קודש – ויבואר לקמן בפרק ד'.

ח. הבית עשוי לדירת אדם – ויבואר לקמן בפרק ד'.

ט. הבית עשוי לדירת כבוד – ויבואר לקמן בפרק ד'.

י. הבית עשוי לדירת קבע – ויבואר לקמן בפרק ד'.

שיעורי המצוה:

ד.

הג"ר חיים נאה

חזון איש

 

אינט'

ס"מ

אינט'

ס"מ

טפח

3.1

7.9

3.14

9.5

ג' טפחים

9.6

23.7

11.4

28.3

ד' טפחים

12.8

32

15.2

38.4

י' טפחים

31.8

80

37.13

96

אמה

18.13

47.8

22.11

57.6

ד' אמות

75.9

192

90.12

230.5

דע"ד טפחים

12.8X12.8

32X32

15.2X15.2

38.4X38.4

דע"ד אמות

75.9X75.9

192X192

90.12X90.12

230.5X230.5

 


 

סימן ג'

קדימה במצותו

הקדמה / כשאין ידו משגת לקנות לכל חדרי הבית / כשאין ידו משגת לקנות ב' מצוות / כשמזדמן לפניו קביעת מזוזה ושאר מצוות / כשקבע במקום שפטור וכדומה ולחבירו יש פתח שחייב ואין לו מזוזה

הקדמה:

ה. אין חיוב לחזור על הפתחים כדי לקנות מזוזה, אבל צריך עכ"פ לשאול מזוזה מאחר ולברך בקביעתה (וכשקונה אח"כ מזוזות חדשים ומחליף עם המזוזות ששאל יקבעם עם ברכה). ואין צריך להפקיר ביתו כדי להיפטר ממזוזה אם אין יכול להשיג מזוזות (כגון שהגיע למקום שאין לו שם ממי לשאול).

ו. מי שיודע שאין לחבירו מזוזות בפתחו מפני שאין לו כסף לקנות, יכול ליתן לו כסף ממעות מעשר כדי שיקנה מזוזות.

ז. חייב כל אדם להוציא חומש מממונו כדי לקנות מזוזות לכל פתחיו המחויבים.

כשאין ידו משגת לקנות לכל חדרי הבית:

ח. מי שאין ידו משגת לקנות מזוזות לכל חדרי הבית אלא רק למקצתם, יקבע המזוזות קודם בחדרים שחיובם מן התורה ואח"כ בשאר החדרים, וכן מי שאין לו אלא מזוזה אחת יקבע המזוזה בפתח הבית, וכן מי שיש לו חדר בתוך חדר ואין לו אלא מזוזה אחת, יניח המזוזה בפתח החדר החיצוני.

כשאין ידו משגת לקנות ב' מצוות:

ט. מי שאין ידו משגת לקנות ב' מצוות אלא רק אחת, וא' מהם הוא מצות מזוזה, הדין הוא כדלהלן:

א. תפילין ומזוזה – תפילין קודמים, אפילו אם יכול לקנות רק תפילין של יד או רק של ראש, וכן תפילין קודמים אפי' אם יכול לקנות עם אותו כסף ב' מצוות כגון מזוזה וציצית.

אבל אם יכול לשאול תפילין מאחר (כגון מגמ"ח וכדומה) אז מזוזה קודמת, אפי' אם יש לו ספק וחושש דשמא באיזה יום לא יהי' לו תפילין לשאול.

כל זה הוא רק אם הבית שלו, אבל השוכר בית שחיובו במזוזה אחר ל' יום הוא רק מדרבנן, תפילין קודמים, אבל אם עכשיו יש לו תפילין ויש לו רק ספק שמא לא יהי' לו תפילין לאחר זמן, מזוזה קודמת.

ב. מזוזה קודמת לתפילין דר"ת. ומי שמניח תפילין דר"ת ביחד עם רש"י וקורא קר"ש ומתפלל עמהם אז תפילין דר"ת קודמים למזוזה. וכן מי שיש לו תפילין דר"ת ואין לו תפילין דרש"י אז תפילין דרש"י קודמים למזוזה.

מי שיש לו בית משותף עם אשה (שאינה אשתו) וגם כספיהם משותפים, מזוזה קודמת, אבל אם הבית והכסף הם משותפים עם אשתו או שהבית הוא מנכסי מלוג, ושניהם דרים שם ביחד, תפילין קודמים.

ג. ציצית ומזוזה – מזוזה קודמת (ואם הוא מוכרח ללבוש בגד של ד' כנפות וגם להיות בבית שחייב במזוזה מדאורייתא, ציצית קודמת).

ד. סוכה או לולב ומזוזה – מזוזה קודמת.

ה. כתיבת ס"ת ומזוזה – מזוזה קודמת.

כשמזדמן לפניו קביעת מזוזה ושאר מצוות:

י. כשנזדמן לפניו בבוקר ב' מצות, קביעת מזוזה והנחת תפילין (כגון שקם בבוקר והבחין שמזוזה אחת נפלה ממקומה וכדו'), קביעת המזוזה קודמת, וה"ה מי שיש לו ב' מצוות, קביעת מזוזה וברית מילה (של בנו) בין בזמנו בין שלא בזמנו, קביעת המזוזה קודמת.

כשהוא קבע במקום שפטור וכדומה, ולחבירו יש פתח שחייב ואין לו מזוזה:

י"א. מי שיש לו מזוזה על אחת מהפתחים שבעצם פטורים ממזוזה, וקבעה שם רק לשמירה או לצד הידור או במקום שחיובו מוטל בספק, ולחבירו יש פתח שחייב במזוזה מעיקר הדין ואין לו מזוזה, ראוי שישאיל לו או ימכור לו את המזוזה כדי שגם הוא יקיים מצות מזוזה.


 פרק ב'

דיני דלת והפתח

פתח ללא דלת / פתח שאינו עשוי לכניסה וליציאה/ פתח שאין משתמשין בו / בית שער וחדר מדריגות ולמעלית

 

סימן א'

פתח ללא דלת

 

דינו / כשקבע המזוזה לא היתה דלת בפתח / הסיר הדלת אחרי קביעת המזוזה / שיעורו כדי שיהי' נחשב דלת / מה נחשב דלת / פתח שיש לו מקום לב' דלתות וקבע שם רק דלת א' / חדר של ב' פתחים ודלת רק בא' מהם

 

דינו:

א. פתח שאין לו דלת חייב במזוזה, וכיון דיש דעות שסוברים שפטור ממזוזה לכן יקבע ללא ברכה, אפי' אם הדרך להשתמש באותו פתח ללא דלת, ולכן מי שרוצה לקבוע דלת באותו פתח ישתדל לקבוע המזוזה רק אחרי שהדלת כבר מחוברת לפתח, ואם אי אפשר עדיין לחבר הדלת לפתח, או יברך על קביעת מזוזה אחרת ויכוין לפטור גם פתח זה, או שיקבע ללא ברכה.

כשקבע המזוזה לא היתה דלת בפתח:

ב. אם כשקבע המזוזה עדיין לא היתה דלת בפתח, ולאחר מכן קבע שם דלת, אם לא בירך על מזוזה אחרת כדי לפטור פתח זה, צריך ליטול המזוזה ולחזור ולקובעה, ואז נכון מאוד לברך על קביעת מזוזה אחרת ויכוון לפטור גם מזוזה זו, ואם אין לו אחרת (כגון שכבר קבע בביתו את כל המזוזות) יקבע ללא ברכה, והרוצה לברך יש לו על מי לסמוך. ואם בטעות כבר בירך על קביעתה או שבירך על מזוזה אחרת וכוין לפטור מזוזה זו, אם רוצה לברך יחליף מזוזה אחרת בפתח זה, (ויזהר שלא להורידה מקדושתה ולהחליפה עם מזוזה שהיתה קבועה במקום שהיה יותר מחויב, כגון מפתח שהיה מחויב מדאורייתא לפתח שחיובו רק מדרבנן - עי' פרק ט'), ואז יכול לברך .

הסיר הדלת אחר קביעת המזוזה:

ג.        אם כשקבע המזוזה היתה דלת בפתח, ואח"כ הסיר את הדלת, אין צריך ליטול המזוזה ולחזור ולקבוע את המזוזה מחדש אחר שהחזיר הדלת, משום תעשה ולא מן העשוי, וה"ה אם לא החזיר את אותה הדלת שנטל משם, אלא אפי' אם החזיר דלת חדשה.

 

שיעורו כדי שיהי' נחשב כדלת:

ד.       דלת, כדי שיתחייב הפתח במזוזה עם ברכה צריך הפתח להיות לכל הפחות גבוה י' טפחים (לדעת החזו"א – 97.8 ס"מ 37.13 In.-, ולדעת הגרא"ח נאה - 81.2 ס"מ 31.8 In.-), ורחבה באופן שלא ישאר פרצה של ג' טפחים (לדעת החזו"א – 28.3 ס"מ - 11.4 In., ולדעת הגרא"ח נאה - 23.4 ס"מ –In. 69.).

לפי זה הפתח של חדר המעילים שיש באולמות שבפתח יש רק חצי דלת כזה:  , אם הוא גבוה י' טפחים חייב במזוזה עם ברכה.

מה נחשב לדלת:

ה.       דלת המתקפלת כלפי מעלה (כגון תריס הסותם כל הפתח) נחשב לענין זה כדלת.

 

א.       וילון(blinds) הסותם את כל הפתח נחשב כדלת .

ב.       דלת שאינה קבועה בצירים אלא מפרקים ומחזירים אותה נחשבת כדלת.

ג.        פתח שיש שם גדר קטן (גבוה י' טפחים), כגון במקומות שיש שם ילדים קטנים ורוצים שלא יכנסו בהם וכדומה, אותה גדר דינה כדלת.

פתח שיש לו מקום לב' דלתות, וקבע שם רק דלת א':

ו.        פתח רחב שיש לו מקום לב' דלתות, וקבע שם רק דלת א', הרי זה כפתח שאין לו דלת, וקובע ללא ברכה, ואין נפק"מ אם חסרה הדלת הימנית או הדלת השמאלית.

חדר של ב' פתחים והדלת רק בא' מהם:

ז.        חדר שיש בו ב' פתחים, ויש דלת רק באחד מהם, יברך על המזוזה שקובע בפתח שיש בו דלת.

סימן ב'

 פתח שאינו עשוי לכניסה ויציאה

פתח העשוי רק ליציאה / פתח העשוי רק לנוי / פתח העשוי רק למשאות / פתח חירום / עמודי העירוב / פתח העשוי רק לחיזוק התקרה

פתח העשוי רק ליציאה:

ח.       פתח העשוי רק ליציאה ולא לכניסה פטור ממזוזה.

לכן במקומות שיש בהם פתח עם דלת המסתובבת לצד היציאה בלבד, ואי אפשר להיכנס בו כזה:  (כמו שמצוי בהרבה מקומות ציבוריים) פטור ממזוזה. וכן דלת שאין לה ידית מהצד החיצוני, ואין יכולים ליכנס דרכה רק אם אחד נמצא מבפנים שיכול לפתוח הדלת (כגון ) פטור ממזוזה, אם עשוי רק ליציאה ולא לכניסה, ומי שרוצה לקבוע שם יש לו על מה לסמוך (עי' בסעי' ד').

פתח העשוי רק לנוי:

ט.       פתח שאינו עשוי לכניסה ויציאה אלא לנוי (כמו שעושים בהרבה בתי מדרשות, שעושים חדר אחר הארון קודש, והפתח ליכנס שם הוא בצד א' מהארון קודש, וליופיו של בית המדרש (כדי שיהא נראה יפה ושוה) עושים גם בצד השני של הארון קודש פתח ודלת, אבל בלא צירים, ואין יכולים להשתמש בו, אלא הוא סגור כל הזמן, כזה:  פטור ממזוזה.

פתח העשוי רק למטען ומשאות:

י.        בית או חדר שיש בו שני פתחים, אחד העשוי לכניסה ויציאה והשני עשוי רק כדי להכניס בו מטען ומשאות, אותו פתח (העשוי רק למשאות) פטור ממזוזה, ואם הוא משתמש לפעמים עם אותו פתח גם לכניסה (כגון אם בא לשם בזמן שהפתח פתוח, קודם שיגיע לשם הסחורה, או אח"כ קודם שסוגר הדלת וכדומה) אם רוצה יכול לקבוע ללא ברכה. ואם שניהם עשויין לכניסה ויציאה, שניהם חייבים במזוזה, אפילו אם משתמשים באחד מהם פחות מהשני.

 

פתח חירום:

י"א. פתח העשוי רק לשעת חירום רח"ל יציאת חירום(emergency exit)  פטור ממזוזה, בין כשיכולים להשתמש בו רק ליציאה ולא לכניסה, ובין כשיכולים להשתמש בו בין לכניסה ובין ליציאה, אלא שאין משתמשים כלל עם הדלת רק בשעת חירום.

עמודי העירוב:

י"ב. עמודי העירוב שיש שם צורת הפתח אבל מיועדים רק לתיקון עירובין ולא לשם כניסה ויציאה פטור ממזוזה, וכן מנהג העולם.

פתח העשוי רק לחיזוק התקרה:

 

פתח העשוי רק לחיזוק התקרה עי' לעיל.

 

סימן ג' 

פתח שאין משתמשים בו

דינו / פתח שלא השתמשו בו עדיין / פתח שהיו משתמשים בו והחליטו לסוגרו / פתח מהבית ומהרחוב לאוצר / פתח שאין משתמשים בו מחמת איסור

דינו:

י"ג. פתח העשוי לכניסה ויציאה אפי' רק עבור א' מבני הבית בלבד, ואין שאר בני הבית משתמשים בו, ובמשך הזמן מיעטו להשתמש בו עד שאין משתמשים עם הפתח רק פעם אחת לכמה שנים, או שאפי' אין משתמשים בו כלל חייב במזוזה עד שיעשה בה מעשה. ואם נפלה המזוזה או שנתנה לבדוק וכדומה, ורוצה לקבוע שם את המזוזה מחדש יקבע ללא ברכה.

לפיכך חדר או בית שעשו שם הרבה פתחים לכניסה ויציאה, ולבסוף הפסיקו להשתמש בהם אלא משתמשים רק עם א' מהם בלבד, כולם חייבים במזוזה עד שיעשו בהם מעשה.

פתח שלא השתמשו בו עדיין:

י"ד. פתח שלא השתמשו בו עדיין, ואינו רוצה להשתמש בו כלל, נפטר ממזוזה בסתימה ומעשה כל דהו. כגון מי שנכנס לדירה חדשה או שקונה או שוכר דירה שכבר דרו שם, והוא אינו רוצה להשתמש עם אותו פתח כלל והעמיד שם דברים לאוצר וכדומה, פטור ממזוזה.

ט"ו. וכן הדין בפתח שבין ב' דירות, כגון שבקומה אחת יש ב' דירות של ב' אנשים שונים, הפתח שביניהם נפטר ממזוזה במעשה כל דהו.

פתח שהיו משתמשים בו והחליטו לסוגרו:

ט"ז. פתח שהיו משתמשים בו לכניסה ויציאה ואינו רוצה להשתמש בו עוד לעולם, או אפי' למשך זמן מסוים (כגון לחורף או לקיץ וכדומה) חייב במזוזה עד שיעשה בו מעשה כדי לעקור ממנו שם פתח, כגון שיסתום הפתח בטיט, או שיסתום הפתח עם מסמרים ויתדות, או אפי' יניח לפני הפתח ארון כבד וכדומה שאין רגילים להזיזו. ואם הוריד הידית של הדלת וסתם הנקב, ומפני זה ישתנה סידור החדר, מעשה זה מהני לפטור הפתח ממזוזה. אבל אינו מועיל לנעול את הדלת ולזרוק המפתח או לסתור את המנעול.

י"ז. מיהו אם יש שם מזוזה אין כדאי להורידה לחוש לדעת המחייבים, ואם אח"כ החליט לחזור להשתמש בפתח א"צ להוריד המזוזה ולחזור ולקובעה מחדש מטעם תעשה ולא מן העשוי, ורק אם אין שם מזוזה אין חייבים לקבוע.

פתח מהבית ומהרחוב לאוצר:

י"ח. מרתף או מחסן ואוצר שישנו בבית ויש בו ב' פתחים, א' – פתח קטן שממנו נכנסים מהבית למרתף או למחסן, ב' – פתח גדול מהרחוב למרתף או למחסן, ומשתמשים בו רק לפרקים כזה:  , אם בפתח הקטן יש שיעור הראוי למזוזה, הפתח הקטן חייב במזוזה והפתח הגדול פטור ממזוזה, ואם אין בפתח הקטן שיעור הראוי למזוזה, אותו פתח (הקטן) פטור ממזוזה והפתח הגדול חייב במזוזה (רק אם יש לו מזוזה ומשקוף, דאם אין לו, אף הוא פטור ממזוזה), עם ברכה.

לענין פתח שאינו עשוי לכניסה ויציאה בתדירות ואין עוברים דרכו רק לעיתים רחוקות בלבד עי' לקמן.

פתח שאין משתמשים בו מחמת איסור:

י"ט. פתח שאסור להשתמש בו מחמת איסור, כגון שנפתח לגגו או למרפסת שלו שאין להם מעקה וכדומה, פטור ממזוזה, אפי' אם משתמשים לפעמים במרפסת כגון בסוכות (שעושים שם גדר עראי ואחר סוכות סותרו) וכדומה.

סימן ד'

בית שער וחדר מדרגות ומעלית

מהו בית שער ודינו / מטרת עשיית הבית שער / צורת הבית שער / בית שער עראי וקבוע / הבעלות / בית שער שהפסיקו להשתמש בו / בית שער למכונית / מעלית

מהו בית שער ודינו:

כ'. חדר המשמש רק למעבר ופרוזדור למקום או לחדר אחר הנקרא בית שער, או חדר המדרגות, חייב במזוזה, ואפי' אם יש לבית או לחדר עוד פתחים שמשתמשים בהם לכניסה. וכן אם יש כמה בתי שער, זה לפנים מזה ובסוף יש בית או מקום שחייב במזוזה, כל השערים חייבים במזוזה.

מטרת עשיית הבית שער:

כ"א. בית שער המשמש לכניסה למקום שפטור ממזוזה מטעם סוג הדיור (כגון שדה שאינו סמוך לבית, אין בו דע"ד, דירת עראי, ביהכנ"ס וכדומה) יש לקבוע שם מזוזה, ללא ברכה, והמיקל יש לו על מי לסמוך.

כ"ב. אבל בית שער שמשמש לכניסה למקום גנאי (כגון לפני ביה"כ או בית מרחץ וכדומה) אסור להניח שם מזוזה, אף אם מקום הגנאי משמש לכניסה למקום כבוד כזה:  (עי' פרק ד' לענין בית שער לביה"כ ושם לענין בית שער למרחץ).

כ"ג. בית שער המשמש לכניסה לב' מקומות, למקום שחייב ולמקום שפטור, או למקום גנאי (כגון שנכנסים משם לביתו וגם לביהכנ"ס או לביה"כ וכדומה) כזה:  (ציור) חייב במזוזה אף אם עיקר ההשתמשות בו הוא למקום שפטור או גנאי.

כ"ד. בית שער המשמש לכניסה מרה"ר לב' מקומות, כגון לבית ולחצר או לבית ולגינה כגון כזה:  (ציור), חייב במזוזה בג' מקומות: א'- בפתח מרה"ר לבית שער, ב' - מבית שער לבית, ג - מבית שער לחצר או לגינה. (לענין לאיזה צד לקבוע המזוזה עי' בפרק ז' )

כ"ה. בית שער שהוא מעבר לבנין או למקום שאינו עומד אלא לזמן קצר, כגון בית שער לסוכה ואחר החג הוא סותרו ואינו משתמש בשטחו במשך השנה, פטור ממזוזה.

כ"ו. בית שער שלפני חדר מקורה שמסירים גגו בזמנים מסוימים (כגון לסוכות או לימי הקיץ וכדומה), חייב במזוזה.

כ"ז. בית שער שאינו עשוי לכניסה לבית אלא לצורך אחר, ומשתמשים בו לכניסה לבית רק לעתים רחוקות, אפי' רק לפעם אחת בשנה, אע"פ כן חייב במזוזה, ללא ברכה.

צורת הבית שער:

כ"ח. בית שער או חדר מדרגות, שאין בו דע"ד אמות חייב במזוזה ללא ברכה, ואם אין הפסק של דלת או של צורת הפתח בין הבית שער לבית או לחדר כזה: (ציור)  יקבע עם ברכה, ואם הוא פחות מד' טפחים על ד' טפחים פטור ממזוזה (עי' לעיל פרק ב' לשיעורו).

כ"ט. בית שער או חדר מדרגות שאין לו תקרה (ודרכו בכך) חייב במזוזה, ללא ברכה, וכן אם אין לבית שער או לחדר מדרגות דלת, חייב במזוזה ללא ברכה.

בית שער עראי וקבוע:

ל'. בית שער שנבנה על דעת לסותרו תוך ל' יום (כגון סוכה שבנה בפתח ביתו, כזה:  (ציור)) פטור ממזוזה, אבל אם דעתו לסתרו אחר ל' יום (במשך השנה), חייב במזוזה ללא ברכה.

הבעלות:

ל"א. אם הבית שער שייך לאדם אחד והבית עצמו שייך לאדם אחר, יש לבעל הבית לקבוע מזוזה בהבית שער, לכן אם גם בעל הבית שער משתמש עם הבית עצמו (כגון שדר שם) צריך הבעל הבית להשתתף בהוצאות של המזוזה.

ל"ב. אם הבעלות של הבית שער הוא בשותפות עם גוי, אם יכול לקבוע שם מזוזה בלא סכנה או בזיון, יש לקבוע שם מזוזה ללא ברכה. עי' פרק ה' ובמלואים וביאורים אות  לענין בית שער של שותפות ישראל וגוי.

בית שער שהפסיקו להשתמש בו:

ל"ג. בית שער שהפסיקו להשתמש בו למעבר ולכניסה, חייב במזוזה, עד שיעשו בה מעשה כדי שיהא פטור ממזוזה.

בית שער למכונית:

ל"ד. בית שער שמשתמשים בו רק עם מכונית ולא ברגל (כגון שער העיר) חייב במזוזה.

עי' פרק ז' לענין באיזה מקום לקבוע המזוזה בבית שער.

מעלית:

ל"ה. פתחי מעלית (elevator) יש מקומות שאין קובעים שם מזוזה ויש להם על מי לסמוך, ובמקמות שקובעים ג"כ יש להם על מי לסמוך ולקבוע המזוזה ללא ברכה. והקובעים יש להם לקבוע בימין היציאה מהמעלית לחדר המדרגות, אפי' בקומת הכניסה לבנין.

לענין חדר הטכנאי של המעלית  (electric Room) עי' לקמן.


פרק ג'

חדרים שונים בבית

חדר הבית / מקומות אחסון

 

סימן א'

חדרי הבית

מטבח, חדר אוכל וסלון / חדרי שינה / מרפסת / גג / חדר כביסה /  בית הכסא / חדר האשפה / חדרי הסקה גז וחשמל

מטבח, חדר אוכל וסלון:

א.       מטבח (kitchen), חדר אוכל (dinnet) וסלון(dinning roon)  חייבים במזוזה, ואין כלים הקובעים שם ממעטים מהשיעור.

ב.       אם נמצא פח האשפה בקביעות נגד המזוזה, יש ליזהר שהאשפה יהא מכוסה כל הזמן, אבל אם יכול, יש לסדר שלא יהא הפח שם בקביעות. וכן יש ליזהר, אם התנור סמוך למקום המזוזה שתהיה המזוזה מכוסה כדי להגן מלחות חום וכדומה.

חדרי שינה:

ג.         חדר שאיש ואשתו ישנים בו חייב במזוזה, ואם כשסוגרים הדלת נמצאת המזוזה בחוץ, קובעים בברכה, ואם לאו, דאז נמצאת המזוזה לפנים, קובעים ללא ברכה, וצריך שהמזוזה תהיה מכוסה עם ב' כיסויים.

ד.        חדרי ילדים, חייבים במזוזה, אפי' אם יש בו לפעמים טינוף, אך יכסה המזוזה שלא תהא נראית.

ה.        חדר המיוחד להחלפת טיטולים לתינוק, כמו שיש בבתי החלמה ומעונות ילדים, פטור ממזוזה.

מרפסת:

ו.  מרפסת (porch), חייבת במזוזה, אפי' אם אין לה גג, אך ללא ברכה. עי' לקמן פרק י' בענין איזה צד יש לקבוע שם מזוזה. וכל זה הוא רק אם יש למרפסת מעקה.

גג:

ז.        גג (ROOF) שהוא מוקף מעקה כדין, ומשתמש לתשמישי דירה, חייב במזוזה, אבל אם משתמשים בו לעיתים רחוקות בלבד, כגון לתקנו או לתקן הדוד וכדומה, פטור ממזוזה.

 

חדר כביסה:

ח.        חדר כביסה(laundry room) (בזמנינו) לבגדים של גדולים וקטנים שבדרך כלל אינם מטונפים ממש, ואין שם ריח רע, חייב במזוזה. ויקבע ללא ברכה, ויכסה המזוזה, וישתדל שפתח מכונת הכביסה לא יהיה כנגד המזוזה.

וכ"ז הוא רק אם החדר הוא דע"ד או עכ"פ יש בו כדי לרבע דע"ד, אבל אם הוא פחות מכדי לרבע דע"ד אז פטור ממזוזה, וכן חדר הכביסה של בית חולים ומושב זקנים וכדומה שהבגדים יותר מטונפים ויש שם ריח רע אז ג"כ פטור ממזוזה. מרפסת שמשתמשים בו לתלות בגדים נקיים כדי לייבשן וכן חדר מיבש חייב במזוזה.

 בית הכסא:

דינו / חדר שיש בו ביה"כ / פרוזדור או חדר כיורים שלפני ביה"כ / חדר הסמוך לביה"כ / ביה"כ שעוד לא השתמש בו או שלא רוצה להשתמש בו עוד / חדר עם צינור ביוב

דינו:

ט.        בית הכסא פטור ממזוזה לפי שאינו עשוי לדירת כבוד, ואף אסור לקבוע בו מזוזה אפי' אם מכסה המזוזה.

חדר שיש שם ביה"כ:

י.         ביה"כ שפטור הוא דוקא שהוא מיוחד ומשמש לזה, אבל אם הוא מקום כא' מחדרי הבית ובצידו משמש לפעמים כביה"כ אפי' פעם א' בשבוע (כמו שיש בבתים ישנים במרתף) חייב במזוזה עם ברכה, ויכסנה שלא תהא נראית.

פרוזדור או חדר כיורים שלפני ביה"כ:

י"א. חדר קטן או פרוזדור שלפני ביה"כ, המיועד רק לכניסה לביה"כ או חדר קטן שלפני ביה"כ ויש שם כיור שעשוי רק לנט"י מביה"כ, ואין שם ארון שמניחים בתוכו חפצים וכדומה, אז אותו חדר ופרוזדור פטור ממזוזה, אפי' אם הוא דע"ד, אבל אם משתמשים באותו פרוזדור גם לכניסה לחדר אחר או שמשתמשים בקביעות בכיור גם לנט"י לסעודה או שיש שם ארון שמניחים בתוכו חפצים, כגון לאוצר, אז הוא חייב במזוזה בלא ברכה.

דין זה שייך גם בביהמ"ד או בישיבות או באולמות שיש גם חדר עם כיורים המיוחד לנט"י או לשימושים אחרים, ונכנסים משם לביה"כ, אז הדין כנ"ל.

חדר הסמוך לביה"כ:

י"ב. חדר הסמוך לביה"כ והמזוזה נראית מתוכו, או חדר שינה שיש בו ביה"כ חייב במזוזה, ויכסנה שלא תהא נראית.

ביה"כ שעוד לא השתמש בו או שלא רוצה להשתמש בו עוד:

י"ג. ביה"כ גמור גם אם לא השתמש בו לביה"כ רק יחדו לצורך זה פטור ממזוזה, אפי' אם השתמש בו בינתיים לשאר תשמישים. ואם כבר השתמשו בו ולא רוצה להשתמש בו עוד לביה"כ, אז כדי שלא יהי' על החדר שם ביה"כ ויתחייב במזוזה צריך לשנות קצת בגוף החדר, כגון לעקור הביה"כ עצמו, ולא מספיק אם רק יסיידו בסיד וכדומה.

חדר עם צינור ביוב:

י"ד. חדר שיש בתוכו צינור ביוב חייב במזוזה.

בענין כיסוי מזוזה לצואה עי' לעיל פרק א'.

חדר האשפה:

ט"ו. חדר המיוחד לאשפה פטור ממזוזה, אפי' אם הוא נקי, וכן פתח המיוחד להוציא אשפה דרכו פטור ממזוזה.

 

חדרי הסקה גז וחשמל:

ט"ז. חדרי הסקה (boiler room) , גז (gas) וחשמל (electric room), שרגילים לצאת ולבוא בהם, ולא שעומדים בחוץ ומכניסים הידיים בפנים, חייבים במזוזה ללא ברכה, ובפרט אם יש שם עוד חפצים לאחסון.

חדר ארונות וחדר שמיועד להחנות בו מכוניות, עי' לקמן סעיפים .

סימן ב'

 מקומות איחסון

דינו / מקומות שונים לאיחסון / שטח מקומות האיחסון / מחסן שעשוי גם לדירת אדם / שוכר מחסן / מחסן שהוא בשותפות עם גוי

דינו:

י"ז. מקום שמיוחד לאיחסון ולבית האוצר, כגון למאכלים, יין ושאר משקים, לבגדים וסחורה, בית העצים וכדומה חייב במזוזה וללא ברכה, אפי' אם אינו סמוך לבית ואין משתמש בו לבית דירה כלל. ואפי' אם אינו רגיל להיכנס בו ולצאת ממנו בתדירות או שרגיל להשתמש בו רק ביום ולא בלילה.

מקומות שונים לאיחסון:

י"ח. מקלט  (shelter) ומרתף  (basement), חדר קירור (walk-in refrigerator)  וחדר שמיועד להחנות בו מכונית(garage) , חדר ארונות (walk-in-closet), (וחדר כספות בבנק (vault) ג"כ נכלל בזה), ובוידע"ם (attic) (עי' הערה) גם הם נקראים בית האוצר ודינם כנ"ל, ואין נפק"מ אם הם בנויים מעץ או מפלסטיק(shack) וכדומה, או שיש להם תקרה או לא.

י"ט. מחסן ומרתף שלפעמים משתמשים בו לדברים שאינם נקיים, כגון ששמים שם כלי נקיון ואשפה וכדומה חייב במזוזה, ויכסנה שלא תהא נראית כדלעיל בפרק א.

שטח מקומות האיחסון:

כ'. כל המקומות הנ"ל שמחיובים במזוזה הוא רק באופן שיש בהם דע"ד ויותר וגם יכולים ליכנס בתוכם (ולא באופן שדרך ההשתמשות בהם הוא שעומדים בחוץ ומכניסים את הידים בפנים), או עכ"פ שיעור רק כדי לרבע דע"ד ולא דע"ד ממש, אבל אם אין בהם שיעור אפי' כדי לרבע דע"ד אז הם פטורים ממזוזה , עכ"ז יש לקבוע בהם מזוזה.

מחסן שעשוי גם לדירת אדם:

כ"א. אם משתמשים בבית האוצר ובמחסן גם לדירת אדם אז חייב במזוזה ובברכה.

שוכר מחסן:

כ"ב. כל דינים אלו הוא גם במי ששוכר מקום לאיחסון.

מחסן שהוא בשותפות עם גוי:

מי שיש לו מחסן בשותפות עם גוי עי' לקמן פרק ה'.


פרק ד'

מקומות שונות וציבוריים

חנויות ובתי מלאכה ומשרדים / חצרות וגנות / מקומות המיוחדין לבע"ח / שערי ערים ומדינות ושכונות / בית הכנסת ובית המדרש / מקומות ודירות נופש / בית נייד / דירה בעל כרחו / סוכה בחג

 

סימן א'

חנויות בתי מלאכה ומשרדים

בתי מלאכה ומשרדים / בנקים / חנות קבועה / שכר או שאל מקומות אלו / חנות שאינה קבועה / אם נמצאת המזוזה במקום שיכול לבוא לידי בזיון או פסול / פועל במקום שאין שם מזוזה / בית השחיטה ומטבחיים / בית הבורסקי

בתי מלאכה ומשרדים:

א.       בתי מלאכה (factories) ומשרדים (offices), חייבים במזוזה, בין החדרים שיושבים שם או עובדים שם, ובין החדרים שמשתמשים בהם לאוצר ומחסן בלבד, אך בלא ברכה. ואם הוא סמוך לביתו, ואוכל שם באמצע מלאכתו, אפי' אכילת עראי יקבע עם ברכה. וכן אם ישן שם בלילה, אפי' אם אינו סמוך לביתו יקבע עם ברכה.

בנקים:

ב.       בנקים (banks), שנמצאים שם רק במשך היום ולא בלילה חייבים במזוזה בלא ברכה ,(אפי' אם יש שם שומר בלילה). ולענין חדרי כספות שבבנקים עי' לעיל.

חנות קבועה:

ג.         חנות קבועה (toress) – כמו שיש בזמנינו – חייבת במזוזה, בין במקום המכירה ובין המקום שמאחסנים בו את הסחורה. ואפי' אם נמצאים בחנות רק במשך היום ולא בלילה, אך בלא ברכה.

ואם החנות בתוך ביתו או אפי' שהיא רק סמוכה לביתו ואוכל שם אפי' רק אכילת עראי, או ישן שם בלילה, והוא כאחד מחדרי הבית, חייבת במזוזה עם ברכה.

שכר או שאל מקומות אלו:

ד.       השוכר או שואל חנות (קבועה), משרד או בית מלאכה, בחו"ל, אם הוא יודע שהוא יהיה שם יותר מל' יום חייב במזוזה מיד, ובא"י אפי' אם הוא יודע שהוא יהיה שם פחות מל' יום חייב במזוזה מיד. אך בלא ברכה (בין בחו"ל ובין בא"י). ובחו"ל אם הוא יודע שהוא יהיה שם פחות מל' יום (אפי' אם הוא שוכר לכל השנה), פטור ממזוזה לגמרי.

ואם הם בתוך ביתו (אפי' בבית שכור) או אפי' רק סמוך לביתו ואוכל שם, אפי' רק אכילת עראי או ישן שם בלילה, בחו"ל אם הוא יודע שהוא יהיה שם יותר מל' יום יקבע מיד עם ברכה. ובא"י אפי' אם הוא יודע שהוא יהיה שם פחות מל' יום יקבע מיד עם ברכה, ובחו"ל אם הוא יודע שהוא יהיה שם פחות מל' יום פטור ממזוזה לגמרי.

חנות שאינה קבועה:

ה.       חנות שאינה קבועה (פי' כמו שרגילים לעשות ביום השוק בכרכים גדולים שמעמידים שם חנויות רק למשך ימי היריד וכדומה ואח"כ מפרקים אותם – כלומר שעומדים שם פחות מל' יום ) פטורה ממזוזה.

אם נמצא המזוזה במקום שיכול לבוא לידי בזיון או פסול:

ו.        אם החנות, המשרד או הבית מלאכה הם במקום שיש שם גוים, ויש חשש לבזיון או סכנה, פטור ממזוזה. ואם יכול לקבוע את המזוזה בכותל עם סימן או עכ"פ בלא סימן באופן שאינו מגיע לידי בזיון או סכנה עדיף טפי.

ז.        אם המזוזה עומדת במקום חם מאוד או שיש בו לחות הרבה, יש לקבוע את המזוזה בתוך נרתיק ובית מזוזה שעשוי באופן שאין לחוש לרקבון או לחלוחית, ומוטל עליו לבדוק את המזוזה בכל עת.

פועל במקום שאין שם מזוזה:

ח.       כ"ז הוא רק בבעל הבית או השוכר של החנות או הבתי מלאכה והמשרדים, אבל פועל העובד במקום שהבעל הבית אינו שומר תורה ומצות, ראוי לו להשתדל לקיים המצוה ולקבוע מזוזה, ואם הבעל הבית מתנגד לזה, או שהוא גוי פטור ממזוזה, א"צ להמנע מעבודה במקום ההוא מחמת זה.

בית השחיטה ומטבחיים:

ט.       בית השחיטה (slaughter House) ובית המטבחיים (butcher Store), אם יש שם ריח רע פטור ממזוזה, ובמקומות דאין שם ריח רע והוא נקי חייב במזוזה, ללא ברכה.

בית הבורסקי:

י.         חדר שמעבדים שם עורות (tannery), אם יש שם ריח רע פטור ממזוזה, ואם אין שם ריח רע חייב במזוזה, ויקבע בלא ברכה.

לענין פתח העשוי רק להכנסת סחורה, עי' לעיל פרק ג'.

לענין חדרי קירור והקפאה עי' לעיל.

 

סימן ב

חצירות וגינות

חצר / גינה / שדה

חצר:

י"א. חצר שיש בה דע"ד שמשתמשים בה לכניסה לבית, אם יש גדר סביבה ובפתחה יש צורת הפתח ודלת, חייבת במזוזה עם ברכה, אפי' אם אינה מקורה. ואם הפתח הוא רק מרה"ר (ואינו פתוח לבית) או אפי' שהיא פתוחה לבית אבל אינה דע"ד, או אין לה דלת, חייבת במזוזה בלא ברכה. (ולענין באיזה צד לקבוע את המזוזה, עי' לקמן), ואם אין בה דע"ד פטורה ממזוזה לגמרי .

גינה:

י"ב. ה"ה בשער של גינה (מקום נוי שלפני הבית עם פרחים ואילנות ויושבים שם לנוח וכדומה), אם אינו פתוח לבית אלא הפתח הוא רק מרה"ר, חייב במזוזה ללא ברכה, אפי' אם אינו מקורה, ואם הוא פתוח לבית ויש בה דע"ד חייב במזוזה עם ברכה. (ולענין באיזה צד לקבוע את המזוזה, עי' לקמן).

שדה:

י"ג. שער של שדה (מקום שמיוחד לנטיעה, כגון לאילנות וצמחים וכדומה), אם יש לה תקרה ואינה פתוחה לבית (כגון חממות ((green house כזה: ) או שאינה מקורה אבל פתוחה לבית, חייבת במזוזה ללא ברכה, ואם אינה מקורה וגם אינה פתוחה לבית פטורה ממזוזה, והרוצה להחמיר על עצמו יקבע ללא ברכה.

 

סימן ג

מקומות המיוחדים לבעלי חיים

דינו / בת שער / שוכר רפת וכדומה / מקום לבעלי חיים מאוסים

דינו:

י"ד. מקום שמיוחד לבעלי חיים לדור שם, כגון רפת בקר (stable) או בית בקר, ולול של תרנגולין (chicken coop), רפת של סוסים וחמורים ושאר בהמות טמאות, אם רגילים ליכנס בהם ולצאת מהם, והוא דע"ד, ואין שם טינוף וריח רע, הרוצה להקל ולא לקבוע שם מזוזה יש לו על מי לסמוך, ומי שרוצה להחמיר על עצמו יכול לקבוע, אבל לא יברך, ויכסה המזוזה אף באופן שהדלת יהיה מבפנים והמזוזה בחוץ. אבל באופן דיש שם שומר שלן שם, אין מקום להקל אף דנפיש זוהמייהו.

בית שער:

ט"ו. בית שער שמשמש לכניסה למקומות אלו חייב במזוזה לכו"ע.

שוכר רפת וכדומה:

ט"ז. כל דינים אלו הוא גם מי ששוכר רפת בקר וכדומה.

מקום לבעלי חיים מאוסים:

י"ז. מקום דיש בו בעלי חיים מאוסים פטור ממזוזה, כגון במקום דיש שם חזירים.

 

סימן ד

שערי עיירות ומדינות ושכונות

שערי עיירות ומדינות / שערי שכונות ומבואות / שדה תעופה / גדרו אותו תחילה או ישבו בו תחילה / מי חייב להשתתף / משתמשים ברגל או ברכב

שערי עיירות ומדינות:

י"ח. שערי עיירות ושערי מדינות שרובן ישראל, שמוקפים עכ"פ חלק גדול מהם בגדר או חומה, והרבים משתמשים רק בהם לכניסה ויציאה, חייבים במזוזה עם כיסוי ללא ברכה, אם השערים בנוים כשאר פתחים החייבים במזוזה. ואם יש בהם מחצה ישראל ומחצה עכו"ם נכון לקבוע שם מזוזה.

ואם יכולין להגיע שם לידי בזיון או סכנה פטורין ממזוזה, לכן לא קובעים מזוזות בשערים במקומות שבתוכם גרים שם עכו"ם, ואפי' שאינם גרים שם רק שהם עוברים דרך השערים לרחובות שלהם.

שדה תעופה:

י"ט. השערים בשדה תעופה (airport) וכל השערים שבגבולות (borders),דינם ג"כ כשערי עיירות ומדינות.

גדרו אותו תחילה או ישבו בו תחילה:

כ'. בכ"ז אין נפק"מ אם בנו הגדר או החומה תחילה ואח"כ התישבו בעיר או להיפך.

שערי שכונות ומבואות:

כ"א. כל דינים אלו הם גם בשערים של שכונות או מבואות, ואם יכולים לקבוע שם מזוזה בכותל עם סימן שיש שם מזוזה או עכ"פ בלא סימן ואינו יכול לבוא שם לידי בזיון או סכנה עדיף טפי, ובפרט במקום שהוא מחויב מדאורייתא.

מי חייב להשתתף:

כ"ב. כל מי שעובר דרך השערים חייב להשתתף בהוצאות המזוזה.

משתמשים ברגל או ברכב:

כ"ג. אין נפק"מ בדינים הנ"ל אם משתמשים בשערים רק עם רכב או ברגל.

 

סימן ה

בית הכנסת ובית המדרש

בית הכנסת / בית המדרש / שטיבלעך ובתי חסידים / עזרת נשים / תלמוד תורה, ישיבות, פנימיה וגן ילדים / בית הוראה ובית דין / חדר המיוחד ללימוד בביהמ"ד, ספריה או בבית

בית הכנסת:

כ"ד. בית הכנסת, המיועד לתפילה בלבד, ואין בו מגורים או שאר תשמישים, פטור ממזוזה, אפי' אם לומדים בו בין מנחה למעריב או אחרי שחרית ב' או ג' שעות, ואפי' אם מונחים בו חפצי בית הכנסת, אבל החדר המיוחד לרב חייב לקבוע בו מזוזה עם ברכה.

כ"ה. בית הכנסת שיש שם בעזרה חדר שחייב במזוזה, כגון חדר לאוצר וכדומה, כזה , הפתח לעזרה חייב במזוזה והביהכנ"ס פטור ממזוזה.

אבל אם השמש או החזן של הביהכנ"ס אוכל וישן שם, חייב לקבוע בו מזוזה עם ברכה, וכן הדין אם דרך האורחים או שאר אדם ללון שם.

כ"ו. מ"מ בזמנינו יש הרבה בתי כנסיות שנוהגין לקבוע בהם מזוזות (אפי' אם אין ישנים שם, כנ"ל), ויש להם על מי לסמוך.

כ"ז. כ"ז הוא בביהכנ"ס של רבים אבל ביהכנ"ס של יחיד (פרטי) חייב במזוזה עם ברכה.

כ"ח. בית הכנסת דיש שם פתח לדירה, כזה:  , ורגילים להשתמש בו לכניסה לביהכנ"ס ויציאה לדירתו, יש לקבוע בו ב' מזוזות, א' – בפתח שמכניסים בו מהרחוב לביהכנ"ס, ללא ברכה, ב' – בפתח שבין ביהכנ"ס לדירתו, וינחו בימין הכניסה מביהכנ"ס לדירתו, עם ברכה.

אבל אם אין ביהכנ"ס פתוח ישר, אלא פתוח לפרוזדור המוליך לדירתו, ויש שם עוד דירות, כזה: , יקבע המזוזה בלא ברכה. וכן הדין אם בני ביתו (אם יש לו) אינם רגילים להשתמש בו לכניסה ויציאה, אלא הוא לבדו, יקבע המזוזה בלא ברכה. ואם רגילים להשתמש בפתח רק לכניסה מביתו לביהכנ"ס, ולא ליציאה מביהכנ"ס לביתו, פטור ממזוזה.

בית המדרש:

כ"ט. בית המדרש, המשמש לתורה ולתפילה במשך היום, אם הבית המדרש הוא של יחיד (פרטי, כגון שיש לו ביהמ"ד בביתו) חייב במזוזה עם ברכה, ואם הוא ביהמ"ד של רבים, יש לקבוע בו מזוזה, בלא ברכה, ומן הנכון הוא כשיקבע מזוזה עם ברכה על פתח אחר (אפי' אם הוא לא באותו בית או באותו חצרר), יכוין לפטור בברכתו גם את קביעת המזוזה שבביהמ"ד, ואחר שקבע מזוזה שם יקבע בביהמ"ד את המזוזה, ותעלה הברכה לשניהם, אבל החדר המיוחד לרב חייב במזוזה עם ברכה.

שטיבלעך ובתי חסידים:

ל'. בתי מדרשות הנקראים "שטיבעל" או "בית החסידים", שנבנה עם תנאי, ורגילים לשהות שם במשך היום, ומשתמשים שם גם לצורך חול, לאכול ולשתות, וגם ישנים שם במשך היום וכדומה, חייב במזוזה, והרוצה לברך על קביעתה יש לו על מי לסמוך.

עזרת נשים:

ל"א. כל הדינים של ביהכנ"ס, ביהמ"ד ובתי החסידים, הם אמורים בעזרת נשים של אותם מקומות.

תלמוד תורה, ישיבות, פנימיה וגן ילדים:

ל"ב. תלמוד תורה, ישיבות וחדרים שלומדים שם, ופנימיה שלנים שם, גן ילדים וכדומה, מוטל על ההנהלה הגשמית של המוסד לקבוע בהם מזוזות, אך בלא ברכה, ואם הם בבית פרטי, אז יקבע עם ברכה. (לענין כיסוי מזוזה בגן ילדים עי' לעיל פרק א')

בית הוראה ובית דין:

ל"ג. בית הוראה ובית דין, דינו כבית המדרש, ואם הוא בבית של הרב (כמו שיש ברוב המקומות) חייב במזוזה עם ברכה, ואם הוא בבית בפני עצמו, יש לקבוע בו מזוזה ללא ברכה.

חדר המיוחד ללימוד בביהמ"ד, ספריה או בבית:

ל"ד. ביהמ"ד של ציבור, שיש שם חדר המיוחד ללימוד בלבד (ולא לתפילה) או בישיבה, יש לקבוע שם מזוזה בלא ברכה, ואם החדר הוא בבית המדרש של יחיד או בבתי החסידים או שהוא בדירתו (הנקרא חדר ספרים – ספרים שטו"ב) או ספריה של אוצר הספרים פרטי, חייב לקבוע שם מזוזה עם ברכה.

 

סימן ו

מקומות ודירות נופש

דינו / בית מלון / בדיקת וקביעת המזוזה / שער שמכניס לשם / בית המדרש / מבנה לכביסה או לאוצר / בריכת שחיה / חדר המיוחד לגוי / איסור נטילת מזוזה / מושבת צריפים ומחנה קיץ

דינו:

ל"ה. מי שיש לו דירת נופש  (bungalow)חייב לקבוע שם מזוזה מיד (אף בחו"ל), ובלא ברכה, והמברך יש לו על מי לסמוך.

ל"ו. כ"ז הוא בין אם יהיה שם ליותר מל' יום או רק לכמה ימים.

ל"ז. והשוכר דירת נופש ליותר מל' יום, יש לקבוע שם מזוזה מיד (בין בא"י ובין בחו"ל), ואין לברך אפי' אחר ל' יום בחו"ל).

ל"ח. ואם שכר דירת נופש רק לכמה ימים בלבד, בחו"ל פטור ממזוזה, ובא"י חייב לקבוע שם מזוזה מיד, ובחו"ל אם הוא שם באותו מקום מסוים כל שנה יש לקבוע שם מזוזה.

בית מלון:

ל"ט. השוכר חדר בבית מלון (hotel), דינו כפונדק, בין בא"י ובין בחו"ל, עד ל' יום פטור ממזוזה, מכאן ואילך חייב במזוזה, עי' לקמן פרק ה'.

בדיקת וקביעת המזוזה:

מ'. מי ששכר דירת נופש, וראה שיש שם כבר מזוזות בפתחיו, חייב לבודקן, אם אינם פסולות, ובפרט בא"י שחייב במזוזה מיד.

מ"א. צריכין להיזהר ולזכור לבדוק המזוזות ב' פעמים בז' שנים. ואם הם במקום שיוכל לבוא לידי פסול, יש לו לבדוק אפי' יותר מב' פעמים בז' שנים.

מ"ב. אם כשבא לקבוע המזוזה כגון שנתן לבדוק או שנפל וכדומה, אין הבעל נמצא שם, ישתדל לעשות שליח שיקבע בעדו, ואם מברך יאמר "לקבוע מזוזה", ואם אי אפשר תקבענו אשתו, אבל לא ע"י קטן, ואם קבע יצא בדיעבד, ויותר טוב דכשהבעל החוזר שם, ליטלה לקבעה מחדש. ומי שמברך, יברך אחר שיעשה היסח הדעת.

מקומות שונים במקום נופש:

שער שמכניס לשם:

מ"ג. מושבת צריפים (bungalow coleny) שסביבה יש גדר (י' טפחים), והשער יש שם ב' מזוזות ומשקוף, חייב השער במזוזה.

בית המדרש:

מ"ד. בית המדרש במקומות מושבת צריפים דמשתמשים גם לשאר דברים, ולאו דווקא לתפילה בלבד, חייב לקבוע שם מזוזה, בלא ברכה, והרוצה לברך יכול לברך, ויש לו על מי לסמוך. יש לקבוע בו מזוזה בלא ברכה, ומן הנכון הוא כשיקבע מזוזה עם ברכה על פתח אחר (אפי' אם הוא לא באותו חצר), יכוין לפטור בברכתו גם את קביעת המזוזה שבביהמ"ד, ואחר שקבע מזוזה שם יקבע בביהמ"ד את המזוזה, ותעלה הברכה על שניהם

מבנה לכביסה או לאוצר:

מ"ה. חדר או מבנה שמיוחד לכביסה או לאוצר וכדומה יש לקבוע שם מזוזה ללא ברכה.

בריכת שחיה:

מ"ו. פתח למקום שיש שם בריכת שחיה(swimming pool) , חייב במזוזה, בין אם הוא מקורה ובין אם הוא אינו מקורה.

אבל אם הוא במקום שאין שם מקוה ומשתמשים בבריכה לטבול שם, ועומדים שם בלי בגדים כלל, פטור ממזוזה.

חדר המיוחד לגוי:

מ"ז. יש הרבה פעמים שנמצא גוי העובד שם, כגון שמתקן הדברים שצריכים תיקון (handy man), ונותנים לו חדר או דירה שם, אם הוא רק בשביל הגוי, פטור ממזוזה, ואם משתמש גם לדברים אחרים, כגון לאוצר וכדומה, אם אין חשש שיגיע לידי בזיון או סכנה יש לקבוע שם מזוזה.

איסור נטילת מזוזות:

מ"ח. מי שקבע מזוזה במקומות אלו, אין ליטול המזוזה כשיוצא משם, אלא אם כן הוא יגיע שם לידי בזיון או סכנה, כגון שיודעים שמסתובבים שם גויים במשך השנה בלא רשות וכדומה, אבל יכול הוא להחליפו עם מזוזה פחות מהודרות.

מושבת צריפים ומחנה קיץ:

מ"ט. כל דינים אלו הוא בין במושבת צריפים (bungalow coleny) ובין במחנה קיץ (camp).

 

סימן ז

בית נייד

ספינה / מכונית / אוטובוס / רכבת / אוירון / קראוון / קראוון נייח

ספינה:

נ'. מי שיש לו ספינה (ship) ומשמשת לדירתו בזמן מסוים (כגון לקיץ), אם דר שם יותר מל' יום חייבת במזוזה מיד ללא ברכה, ואם יודע שיהיה שם פחות מל' יום פטורה ממזוזה.

נ"א. בית הבנוי על גבי ספינה (ואין הספינה שלו) פטור ממזוזה אפי' אם דר שם יותר מל' יום. חדרים שהמלחים ורב החובל דרים שם בקביעות פטורים ממזוזה, ומי שרוצה להחמיר לעצמו יש לו על מי לסמוך, ויקבע ללא ברכה. ולשיטתם יש לקבוע מזוזה גם בחדרים שהם עובדים ואוכלים שם, אע"פ שגם יושבים שם אנשים אחרים שלגביהם הוא פטור ממזוזה.

נ"ב. בתים הבנויים בקביעות בספינות העוגנות באופן קבוע, כגון ספינה ישנה של הצבא שלא משתמשים בה עוד למלחמה רק למוזיאון, יש לקבוע שם מזוזה ללא ברכה.

מכונית, אוטובוס, רכבת, אוירון,קראוון, קראוון נייח:

נ"ג. מכונית(car) , אוטובוס(bus) , רכבת(train) , אוירון(airplane) פטורים ממזוזה.

קראוון(Caravan) על גבי גלגלים שנע ונד ממקום למקום, אם גר שם בקביעות כדירה שלו או שמשתמש לקיץ ויותר מל' יום חייב במזוזה ללא ברכה, ואם הוא שם פחות מל' יום פטור ממזוזה .

נ"ד. וכן הדין בקראוון נייח(Trailer) , הקבוע במקומו (כגון שעשוי למכור ד' מינים או לאוצר של מאכלים לפורים ופסח וכדומה), אם יהי' שם יותר מל' יום חייב במזוזה ללא ברכה.

 

סימן ח

דירה בעל כרחו

ישראל בבית האסורים / מאסר בית / חולה בבית חולים / מקלט

ישראל בבית האסורים:

נ"ה. בית האסורים שישראל יושב שם בעל כרחו יותר מל' יום, אם יכול יש לו לקבוע שם מזוזה ללא ברכה, ואין נפק"מ אם הוא בא"י או בחו"ל, ואם בעליהם יהודים או עכו"ם, ואפי' אם יש שם בקביעות עביט של מי רגלים וכדומה. אבל אם יכול להגיע שם לידי בזיון או סכנה פטור ממזוזה. וכן אם יושב שם עם עכו"ם פטור ממזוזה.

מאסר בית:

נ"ו. מי שהוא נמצא במאסר בית (house arrest)  מטעם קנס (כגון מי ששכר דירה וקודם שקבע שם מזוזות קנסו אותו במאסר בית) חייב במזוזה, וה"ה חייל הדר בבית קבוע (אפי' בעל כרחו) במחנה צבאי בא"י.

 

חולה בבית חולים:

נ"ז. חולה הנמצא בבית חולים חדרו פטור ממזוזה, אפי' אם הוא כבר שם יותר מל' יום, (וכ"ש אם הבעלים של הבית חולים הם עכו"ם). ולענין בית חולים של יהודים עי' פרק ד'.

מקלט:

נ"ח. מקלט (Shelter)בשעת מלחמה רח"ל, דינו כבית האסורים, ואם יכול יש לקבוע שם מזוזה ללא ברכה. ושלא בשעת מלחמה עי' לעיל.

 

סימן ט

סוכה בחג

דינו / חדר שעשאו סוכה / סוכה שמשמשת לבית שער / מקום המזוזה בחג

דינו:

נ"ט. סוכה שבנה לשם החג פטורה ממזוזה, אף אם הסוכה בנויה בחוזק ויכולה להתקיים זמן רב, אבל אם משתמש עם הסוכה (שנשאר הסכך שם בלא שום כיסוי אחר) באופן קבוע במשך השנה, ולא רק לכמה ימים אחר סוכות , חייב במזוזה, משעה שהחליט להשתמש בה באופן קבוע, אפי' אם החליט כן בערב סוכות,אך ללא ברכה.

חדר שעשאו סוכה:

ס'. חדר שהוא קבוע לשימוש כל השנה, ולחג הסוכות מסיר ממנו התקרה ומניח שם סכך, חייב במזוזה עם ברכה, ואחר סוכות כשמחזיר התקרה, אין צריך להסיר המזוזה ולקובעה מחדש, דאין בזה משום תעשה ולא מן העשוי.

סוכה שמשמשת לבית שער:

ס"א. מי שסוכתו משמשת כבית שער, לביתו או לחדרו, כזה: , אם אין הסוכה משמשת במשך השנה לבית שער רק בימי הסוכות (כגון שבונה אותה קודם החג ואחר החג סתרו) פטורה ממזוזה, ואם משמשת הסוכה לבית שער אף במשך השנה (כגון שמשאירה בנויה כל השנה ומשמשת לבית שער), חייבת הסוכה במזוזה. (עי' לקמן פרק ז' לענין באיזה צד לקבוע המזוזה)

מקום המזוזה בחג:

ס"ב. מי שיש לו שני חדרים זה לפנים מזה, וחדר הפנימי משמש לסוכה, ונכנסים לסוכה דרך חדר החיצוני כזה: , אין לשנות המזוזה מצד ימין (כניסה לסוכה) לצד שמאל (ועי"ז יהי' ימין כשנכנסים מהסוכה לחדר), בין באופן שהחדר שהסוכה שם, קבוע לתשמיש במשך השנה, דאז ודאי צריכה המזוזה להיות בצד ימין, אלא אפי' באופן שהסוכה אינו בחדר קבוע אלא דיש פתח בסוף החדר ובונים שם סוכה מחוץ להבית לכבוד החג כזה:  גם אז אין לשנות המזוזה מצד ימין לצד שמאל.

ס"ג. וה"ה מי שקובע מזוזה במקום שהסוכה שם באמצע החג, כגון שנפלה המזוזה או שנתנה לבדיקה, בין אם הסוכה הוא בחדר קבוע כנ"ל ובין אם הסוכה חוץ מהבית כנ"ל, אז כשקובעה מחדש אין לשנותה ממקום שהיתה קבועה עד החג, ואחר החג א"צ להסיר המזוזה ולקבוע אותה מחדש.


פרק ה

דירה, שותפים שכורה שאולה והפקר

שותפות עם ישראל / שותפות עם גוי / דירה שכורה ושאולה / בית הפקר

 

סימן א

שותפות עם ישראל

דינו / שותפים שחילקו ביניהם את החדר / שותפות בפרוזדור / השתתפות בהוצאות / מי יקבע את המזוזה / שותפות אשכנזים עם ספרדים / מי נקרא שותף

דינו:

א.       בית או חדר וכדומה של שותפים ישראלים חייבים כל השותפים במזוזה, אפי' שיש הרבה שותפים, ואף שאין לכל שותף שיעור של דע"ד אמות.

שותפים שחילקו ביניהם את החדר:

ב.        השותפים נקראים כך אפי' אם הם חילקוהו ביניהם ולכל אחד יש חלק נפרד ומסוים בבית או בחדר ואינם גרים אחד עם השני, אלא העיקר הוא שהפתח יהא משותף בהשתמשות.

שותפות בפרוזדור:

ג.        פרוזדור או חדר מדרגות המשותף לכמה בעלי בתים ואין רשות לדריסת רגל לאחד מהם בחלק חבירו כגון זה: , אז אין יכולין לשער ד' אמות אלא רק בגבול של כל א' מהם, ואין יכולין לצרף מגבול חבירו, ואם אין שם לכל אחד מהם שיעור ד' אמות אז פטור ממזוזה, אבל מ"מ יש לקבוע שם מזוזה ללא ברכה. ואם יש לאחד רשות לדריסת רגל בחלק חבירו אז יכולין לצרף את הד' אמות של חבירו, ואם יש שם ד' אמות בצירוף חייב במזוזה עם ברכה.

השתתפות בהוצאות:

ד.       כל השותפים חייבים להשתתף בהוצאת המזוזה, ויש כח ביד שאר השותפים לכוף את מי שאינו רוצה להשתתף בהוצאות, ולקבוע מזוזה בלא רשותו, וגם אותו שותף יוצא ידי חובת מזוזה.

מי יקבע את המזוזה:

ה.        מעיקר הדין יכול כל א' מהשותפים לקבוע מזוזה ולברך עליו אף בלי ידיעת שאר השותפים, מיהו אם שאר השותפים רוצים ג"כ לקבוע את המזוזה אז אין נכון לקבוע בעצמו בלי רשות של שאר השותפים, אלא יעשו פשרה, כגון שיעשו גורל וכדומה.

שותפים אשכנזים עם ספרדים:

ו.         אם בשותפות יש כמה שהם אשכנזים וכמה שהם ספרדים, תהי' המזוזה לפי מנהג רוב השותפים, הן לענין כתיבת המזוזה והן לענין קביעת המזוזה, ואם הוא מחצה אשכנזים ומחצה ספרדים ישתוו ביניהם שהכתיבה תהא כספרדים והקביעות כאשכנזים או להיפך, או שיעשו גורל.

מי נקרא שותף:

ז.        הדין הנ"ל שבשותפות כולם חייבים להשתתף בהוצאת המזוזה הוא רק במי שהוא שותף בעצם הבית או החדר, ע"י שהוא אחד מהבעלים, אבל מי שאינו בעל הבית בעצם הבית רק שנתנו לו זכות להשתמש בו, כגון להניח שם מכתביו וכדומה, אין הוא נקרא שותף בבית זה ואין יכולים לכופו להשתתף בהוצאות המזוזה, וכן הדין בפתח שהמשקוף מונח בצד א' על כותלו של חבירו, אין יכול לכופו להשתתף בהוצאות המזוזה.

 

סימן ב

שותפות עם גוי

הקדמה / דינו / כל אחד משתמש בו בנפרד לזמן מסוים / חנות או מחסן / פונדק / שותפות ישראל וגוי והישראל דר שם לבד / שותפות בשכירות / שכר דירה מרוהטת מגוי / ישראל שנתן זכות לגוי להשתמש שם / פתח בכותל המפסיק בין ישראל לגוי / בית מרזח על שם הגוי חנות בחצר של גוי

הקדמה:

ח.       מקום שהמזוזה יכולה לבוא שם לידי בזיון או לידי סכנה, פטור ממזוזה, אבל אם יכול לקבוע את המזוזה בכותל עם סימן או עכ"פ בלי סימן ואין יכול לבא שם לידי בזיון או סכנה עדיף טפי, ובפרט במקום שהוא מחויב מדאורייתא.

ט.       בית או חדר שבבעלות ישראל וגוי בשותפות פטור ממזוזה, ובמקום שאין חשש בזיון או לבוא לידי סכנה יש לקבוע מזוזה מיד ללא ברכה.

דינו:

י.        בית שבשותפות ישראל וגוי, והישראל דר בחדר אחד לעצמו והגוי דר בחדר אחר לעצמו כזה: , חייב הישראל לקבוע מזוזה בחדר או בבית שלו ללא ברכה, חוץ אם יכול לבוא לידי בזיון או סכנה דאז פטור כנ"ל.

ובפרוזדור ובית שער של אותו בית יש לקבוע מזוזה ללא ברכה, חוץ אם יכול לבוא לידי בזיון או סכנה דאז פטור.

כל אחד משתמש בו בנפרד לזמן מסוים:

י"א. אם קנו ישראל וגוי בשותפות בית או חדר וסיכמו בניהם שכל אחד ידור או ישתמש בבית או בחדר לזמן מסוים, כגון זה לחורף וזה לקיץ או זה לחודש וזה לחודש שאחריו וכדומה, אז בזמן שהישראל דר שם, אין רשות לגוי ליכנס לשם חייב במזוזה ללא ברכה, ובזמן שהגוי דר שם צריך הישראל להוריד המזוזה.

חנות או מחסן:

י"ב. ישראל שיש לו חנות או מחסן ואוצר בשותפות עם גוי פטור ממזוזה, ואם אינו יכול להגיע שם לידי בזיון או סכנה יש לו לקבוע שם מזוזה כנ"ל.

פונדק:

י"ג. ישראל שיש לו פונדק (Inn) בשותפות עם גוי פטור ממזוזה.

שותפות ישראל וגוי והישראל דר שם לבד:

י"ד. ישראל וגוי שהם שותפים בבית או בחדר והישראל דר שם לבד, ואין הגוי נכנס לשם כלל, אם הוא במקום שאינו יכול להגיע שם לידי בזיון או סכנה יש לקבוע שם מזוזה מיד, בל' יום הראשונים, אפי' בחו"ל , אך בלא ברכה.

שותפות בשכירות:

ט"ו. ישראל וגוי ששכרו חנות בשותפות, ושניהם ביחד משלמים את השכירות, והישראל יושב בחנות במשך היום יש לו לקבוע שם מזוזה אם אין יכול להגיע לידי בזיון או סכנה.

ט"ז. ישראל שיש לו בית או חדר והשכירו לישראל וגוי בשותפות, או שהשכיר חלק מדירתו לגוי ושניהם גרים שם ביחד, או אפי' שהגוי משתמש שם רק לאוצר ומחסן, חייב לקבוע שם מזוזה, ללא ברכה, חוץ אם מגיע לידי בזיון או סכנה.

י"ז. גוי שהשכיר בית או חדר לישראל וגוי בשותפות, או שהשכיר חלק מדירתו לישראל ושניהם גרים שם ביחד, אם הוא במקום שלא יגיע שם לידי בזיון או סכנה יש לקבוע שם מזוזה ללא ברכה.

שכר דירה מרוהטת מגוי:

י"ח. ישראל ששכר דירה מרוהטת מגוי, אף שהחפצים והרהיטים הם של הגוי חייב לקבוע שם מזוזה עם ברכה (עי' לקמן פרק ה' מתי מתחיל חיוב מזוזה), חוץ אם יכול להגיע שם לידי בזיון או סכנה.

שכר מרתף מגוי:

י"ט. ישראל ששכר מרתף או מחסן מגוי והמפתח נמצא ביד ישראל, אך יש למשכיר הגוי זכות להשתמש במרתף או במחסן והוא שואל המפתח כשצריך להשתמש, אם הוא במקום שלא יגיע לידי בזיון או סכנה יש לקבוע שם מזוזה בלי ברכה.

ישראל שנתן זכות לגוי להשתמש שם:

כ'. ישראל שיש לו מרתף או מחסן והוא משתמש בו, ונתן זכות לגוי להניח שם חפציו והמפתח ביד ישראל, וכ"ש דירה גמורה של ישראל שגר שם ונתן רשות לגוי להחזיק שם חפציו והמפתח ביד ישראל, חייב לקבוע שם מזוזה עם ברכה.

פתח בכותל המפסיק בין ישראל לגוי:

כ"א. ישראל שיש לו כותל המפסיק בינו לבין ביתו של גוי ויש שם פתח ודלת, והעיקר שמשתמש בפתח הוא הגוי או שההיכר ציר הוא לצד הגוי, אותו פתח פטור ממזוזה. אבל אם ההיכר ציר הוא לצד הישראל, או שהגוי אינו משתמש עם אותו פתח בקביעות אז יקבע שם המזוזה ללא ברכה.

בית מרזח על שם הגוי:

כ"ב. המשכיר בית מרזח (bar), והוא על שם הגוי, והגוי עומד שם ומוכר פטור ממזוזה מחשש בזיון.

חנות בחצר של גוי:

כ"ג. ישראל שיש לו חנות בחצר של גוי שיש בו עוד חנויות של גויים פטור ממזוזה, אבל אם הוא בחצר בנפרד חייב במזוזה ללא ברכה .

 

סימן ג

דירה שכורה ושאולה

דיני שוכר / מי שיש לו דירה להשכרה / השוכר דירה בחו"ל / הקונה בית בחו"ל / השוכר בית בא"י / השוכר מגוי / בית או דירה שאולה / אורח בבית אחר

דיני שוכר:

כ"ד. השוכר בית חייב במזוזה, ויש חילוק בין שוכר בא"י לשוכר בחו"ל, ודיניהם מבוארים מסעיפים.

כ"ה. חיוב קביעות המזוזה וכל הדברים הבאים עמו, מוטלים על השוכר (כגון לקנותן ולהשכיר מקום קביעתה וכדומה), ולא על המשכיר. ואם המשכיר חושש שהשוכר לא יקבע בה מזוזה, ראוי שהמשכיר יקבע בה מזוזה.

כ"ו. השוכר דירה בחזקת שיש בו מזוזה, ומצא שאין בו מזוזה, אין זה מקח טעות, אך אם התנה שיהיו מזוזות שם, ולא היו שם, אלא השוכר קנה את המזוזות, צריך המשכיר לשלם לו את דמי המזוזות, וה"ה אם נמצא שם מזוזות פסולות שם.

כ"ז. אם שכר דירה על מנת שאין בה מזוזות, כדי לקיים מצות מזוזה, ומצא שהמשכיר כבר קבע בה מזוזות, אם ברור שהכוונה שלו היה כדי לקיים המצוה, אז הוי מקח טעות, אבל אם נראה שתכלית השכרת בית זה הוא לדירה, אין כאן מקח טעות, ואם הוא ספק מה היה כוונתו, המוציא מחבירו עליו הראיה.

מי שיש לו דירה להשכרה:

כ"ח. מי שיש לו בית או דירה המיועד לשכור, אך עדיין לא השכירו והוא עומד ריק, פטור ממזוזה, ואם הוא דירה מרוהטת, עם שלחן ומיטה וכדומה, חייבת במזוזה ללא ברכה.

השוכר דירה בחו"ל:

כ"ט. השוכר בית או דירה בחו"ל פטור ממזוזה ל' יום הראשונים, וחייבת במזוזה מתחילת יום ל"א, ולא קודם לכן. ואם חל יום ל"א בשבת או ביו"ט, קובעים המזוזה בערב שבת או בערב יו"ט, עם ברכה.

ל'. ל' יום אלו צריכים להיות רצופים, והרצף אין צריך להיות שנמצא בפועל בבית, אלא די במה שהניח שם חפציו וכדומה, ואם אינם רצופים, יש לקבוע שם מזוזה ללא ברכה, והמיקל יש לו על מי לסמוך.

ל"א. הל' יום מתחילין משעה שמתחיל לגור שם, דהיינו גם ע"י שהניח שם חפציו, ואותו יום נחשב במנין, אפי' אם נכנס שם רק לפני שקיעת החמה.

ל"ב. מי שדעתו לדור שם ליותר מל' יום, יש לו לקבוע מזוזות בפתחיו מיד, ללא ברכה. ואחר ל' יום (אור ליום ל"א) יקח מזוזה אחת ויחליפה עם אחת מהמזוזות אחרות, (ויזהר שלא נתערב או להחליף המזוזה עם מזוזה שהיה במקום יותר מחיוב, ואם נתערבו יכול לקבוע עם איזה מזוזה שירצה, והוא הדין אם כבר החליף וקבעה אין צריך להורידה, עי' לקמן פרק ח'), ולברך על קביעתה, או עכ"פ יטול ויחזור ויקבע אחד מהמזוזות עם ברכה, או לקבוע מיד עם מזוזות שאולות, וביום ל"א יקבע מזוזות שלו, עם ברכה.

ל"ג. ומי שרוצה לברך אז או שאין יכול להיות שם ביום ל"א וכדומה, יכול לברך על קביעתה, אפי' אם הוא בתוך ל' יום, וכ"ש אם חותם עליו שטר חוזה או ששכר את הבית בדמי מפתח.

ל"ד. מי שכשהגיע יום ל"א נאנס ולא יוכל לעשות אחד מעצות הנ"ל (להחליף או ליטול ולחזור ולקבוע המזוזה), בדיעבד יכול ביום ל"א למשמש את המזוזה ולברך.

ל"ה. כל זה בסתם שכירות, אבל אם שכר עם שטר חוזה, חייב לקבוע שם מזוזה מיד, ויכול לברך על קביעתה.

ל"ו. אם שכר מקום שקובעים בו מזוזה בלא ברכה, כגון לאוצר וכדומה, יש לקבוע שם מזוזה מיד אפי' אם הוא קודם ל' יום.

ל"ז. אם נפל המזוזה או שנתנה לבדיקה וכדומה, אם הוא אחר ל' יום, צריך לחזור ולקבוע המזוזה מיד, עם ברכה. ומה שהוא עוסק בהכנה לקובעה, כגון לכרוך אותה או שאר הכנות, אינו נקרא הפסק לענין זה.

ל"ח. מי ששכר דירה לל' יום ונשלמה השכירות, והלך משם, ואח"כ השכיר לעוד ל' יום, אין השכירות הראשונה מצטרפת לשכירות השניה לחייבו במזוזה, וכן מי שדר בבית ל' יום, ולאחר מכן יצא משם, ושוב נמלך לחזור לדור באותו דירה, הרי זה התחלת השכירות, ופטורה ממזוזה כל ל' יום.

ל"ט. מי שהיה דר בבית בשכירות ליותר מל' יום, והבעל הבית בנה את הבית או הבנין מחדש, מונין לו שוב ל' יום כבתחילה.

אבל אם הוסיף חדר בדירה שלו, או עשה רק פתח חדש, חייב במזוזה מיד.

הקונה בית בחו"ל:

מ'. כל זה הוא רק לגבי שכירות בחו"ל, אבל הקונה בית בחו"ל חייב במזוזה מיד (עי' לקמן פרק ז' מתי מתחיל חיוב מזוזה), אפי' אם יש לו משכנתא או שקונה דירה מהממשלה, הרי הוא כשלו.

מ"א. והוא הדין מי שקנה בית לדור שם פחות מל' יום וקודם ל' יום יוצא מהדירה והשכירה לאחר וכדומה (אבל הבית נשאר שלו) דחייב במזוזה מיד, עם ברכה.

מ"ב. אבל אם הוא קונה בית ודעתו לדור שם פחות מל' יום, וקודם ל' יום יצא משם ומכר לשני, אותם הימים שהוא שם פטורים ממזוזה.

מ"ג. הקונה בית ומשכירו דירתו לאדם אחר, אם הולך השוכר מדירתו לכמה ימים (פחות מל' יום) והמשכיר נכנס במקומו (ברשותו), חייב המשכיר במזוזה מיד עם ברכה. וכן הדין אפי' אם ויתר השוכר למשכיר שידור עמו לכמה ימים, דחייב המשכיר במזוזה מיד עם ברכה. ואם השוכר הוא גוי, אז אם יגיע לידי בזיון או סכנה פטור ממזוזה.

מ"ד. מי שדר בבית שלו ואח"כ מכרו לאחר ונשאר שם בשכירות, אם בא לקבוע שם מזוזה, כגון שנפלה או שנתנה לבדוקה וכדומה, יש לקבוע שם מזוזה, אפי' אם הוא פחות מל' יום.

מ"ה. מי שדר בדירה שכורה ואח"כ קנאו, ראוי לחזור ולקבוע המזוזה מחדש בלא ברכה, והמיקל יש לו על מי לסמוך.

השוכר בית בא"י:

מ"ו. השוכר בית או דירה בא"י, חייב לקבוע שם מזוזה מיד, אפי' אם לא יהי' שם לל' יום (עי' לקמן פרק ז' מתי מתחיל חיוב מזוזה) עם ברכה.

ע"כ השוכר דירה בא"י ואין שמה מזוזות, אסור ללון שם עד שיקבע שם מזוזות (עי' לעיל פרק א' לענין זה), ואם יש שמה מזוזות, צריך לברר הכשרות של המזוזות קודם ששוכרים הדירה. (ודבר זה מצוי כשנוסעים לנופש בקיץ אפי' רק לכמה ימים).

השוכר מגוי:

מ"ז. הדינים הנ"ל הם גם אם שוכר מגוי, בין בחו"ל ובין בא"י, והיכא דיש חשש שיגיע לידי בזיון או סכנה פטור ממזוזה.

פונדק:

מ"ח. הדר בפונדק, עד ל' יום פטור ממזוזה, מכאן ואילך חייב במזוזה, בין בא"י ובין בחו"ל. הדין הוא כך רק אם הם נותנים לו חדר בפני עצמו או עם שותפים ישראלים בפני עצמם, ואם לא פטור ממזוזה. ולענין בעל הפונדק עי' לעיל פרק ד'.

בית או דירה שאולה:

מ"ט. כל הדינים לגבי שכירות דינו ג"כ בשואל בית או דירה מחברו, ואין חילוק בין שואל סתם לשואל לזמן קצוב.

אורח בבית אחר:

נ'. המתארח בבית חברו או שקיבל רשות להשתמש בבית חברו פטור ממזוזה, אם אין משתמש שם באופן קבוע לל' יום, אבל ראוי לעורר את חברו שיקבע מזוזות בפתחי ביתו. ואם יהיה שם באופן קבוע, ליותר מל' יום חייב לקבוע שם מזוזה, אם לא יגיע שם לידי בזיון.

 

סימן ד

בית הפקר

 דינו

דינו:

נ"א. בית של הפקר פטור ממזוזה, ואם הוא שם יותר מל' יום צריך לקבוע בו מזוזה, ובא"י חייב במזוזה מיד.